Outdoor Activities
יציאה למרחב הפתוח, החי והדינמי : לפארק, לים, לחוות סוסים, לסיורים עירוניים.

אקדמיה
נקבל הסברים על מסלולי הלימודים האפשריים והדרישות בפקולטות השונות.

מקומות עבודה והתנדבות
נבקר בסביבות עבודה שונות שירחיבו את מנעד אפשרויות התעסוקה ויפתחו תחומי עניין חדשים

The post ליברה + appeared first on ליברה LOFT | מקום לשינוי.

התכנית כוללת

• סדנאות מתחלפות בתחומים שונים בינהם: פעילות ספורטיבית, אומנות, תאטרון, מוסיקה ובישול
• שיחות קבוצתיות
• ארוחת ערב קלה ומשותפת

התשלום חודשי. ההורים מוזמנים להצטרף לקבוצת ההורים השבועית של תכנית ליברה LOFT בוקר

התכנית מיועדת לבני 25-37

The post ליברה קהילה appeared first on ליברה LOFT | מקום לשינוי.

The post ליברה הייטק appeared first on ליברה LOFT | מקום לשינוי.

The post מכתבי תודה appeared first on ליברה LOFT | מקום לשינוי.

The post תזוזה בגוף שמביאה איתה תזוזה בנפש | כתבה בעיתון הארץ appeared first on ליברה LOFT | מקום לשינוי.

מגזין מצפן

מתוך כתבה במגזין של מכון מצפן לחקר וישום המשמעות בחיים

מסגרת קהילתית תומכת באווירה ביתית

המקום הוקם ביוזמתה ובעשר אצבעותיה של מיכל טמקין, במטרה לתת מענה לצעירים בגילאי 33-18 ,המתמודדים עם תקופה משברית ממושכת ומלווה בקושי רגשי או תפקודי בחייהם. הלופט מאפשר לצעירי התוכנית לקבל כלים להתמודדות עם האתגרים הפוגשים אותם בחיים כדוגמת החלטות על כיוון מקצועי, התמדה בלימודים ומקומות עבודה, תחושת הבדידות, שימוש מוגבר באלכוהול / סמים, דיכאון, חרדות, חוסר יציבות במערכות יחסים וקשיים בגיבוש הזהות העצמית.

"ליברה LOFT "מהווה מעטפת שיקומית, משלימה לטיפול ומעקב של איש מקצוע מתחום בריאות הנפש )שאינו מצוות "ליברה LOFT .)" השיקום מתחיל בתקופת הסתגלות וחיזוק מיומנויות חברתיות וממשיך בהצבת מטרות ויעדים לקראת בחירת כיוון לימודי או מקצועי. תקופה זו כוללת גם התנסות מעשית בסביבות עבודה, לצורך תרגול החזרה לחיים בקהילה. הורי הצעירים משתתפים במפגש קבוצתי, אחת לשבוע בשעות הערב בהנחיית ניר אורן, המנהל המקצועי של מרכז ליברה LOFT ,מתוך הכרה בחשיבותה ובכוחה של המשפחה בהצלחת התהליך. המפגשים מהווים מקום לשיתוף ותמיכה ומאפשרים שיפור דפוסי התקשורת בתוך המשפחה. בשלב האחרון של התוכנית, מסייע הצוות, באמצעות ליווי והדרכה, לצאת לחיים עצמאיים, שיאפשרו להם בעתיד, לצמצם את התלות הכלכלית בהורים ולחוות הצלחות בזכות עצמם וכישרונותיהם הייחודיים. ליברה LOFT – מקום לשינוי

מאת: הדס לוי ומיכל טמקין

מצאתי צעירים חסרי מנוח, מחפשי דרך, משמעות, זהות מקצועית ולעיתים אף מגדרית

מיכל טמקין, המנכ"לית והמייסדת, בעלת ניסיון עשיר כפיזיותרפיסטית בתחום השיקום הנוירולוגי, נשימתי ואורתופדי ובעיניה, נפש האדם היא התעלומה הכי מורכבת ומעניינת שיש. "במפגשים ושיחות עם צעירי דור ה-Y שהינם בגילאי ילדיי" משתפת מיכל, "מצאתי צעירים חסרי מנוח, מחפשי דרך, משמעות, זהות מקצועית ולעיתים אף מגדרית". ועוד מוסיפה מיכל: "ניצני המשבר של משתתפי התוכנית, מופיעים כבר בילדותם, מסיבות ורקעים שונים ובגיל הבגרות הצעירה )גילאי 35-18 – )משבר רבע החיים – הם מתעצמים: הדיכאון והחרדה מתמשכים, החרדות החברתיות והבדידות מתגברים, אין בשביל מה לקום בבוקר. על זה, נוסף לפעמים, שימוש בסמים 'קלים' ו/או באלכוהול". אצל רבים, כשהמצב הסוציואקונומי טוב עד טוב מאוד, ריבוי אפשרויות הבחירה )של לימודים, תחומי עיסוק וכיוצ"ב(, מייצר בלבול וקושי רב לקבל החלטות ולהתחייב עליהן. קשה להם מאוד לצאת מאזור הנוחות ולהתמודד עם האתגרים הניצבים בפניהם. "סדר היום בלופט מגוון וכולל סדנאות מתחלפות בתחומים שונים, ביניהם: אומנות, תיאטרון, תסריטאות, צילום ומוסיקה" מפרטת מיכל. "הפעילויות שלעולם לא אוותר עליהן הן פעילות גופנית וארוחות משותפות סביב שולחן המטבח. כאחת שרצה )גם מרתון, בגיל 50 ,)רוכבת, שוחה, מתרגלת יוגה ובוגרת לימודי שף ב"קורדון בלו" בלונדון, אני חווה על עצמי שתרגול פיזי כפעולה ראשונה בבוקר, מכוון ומטעין את הגוף.
ארוחה טובה ומשותפת מכוונת את הנפש".

מחקרים מוכיחים, שהאימון הפיזי תורם לא רק להתחזקות השרירים וגמישותם, אלא גם מעצים את החיבור בין הגוף והנפש, תורם לשיפור מצב הרוח ומסייע בהפחתת דיכאון וחרדה.

הבישול והעבודה במטבח, מהווים ערוץ תקשורת נוסף וחוויתי, מקום המאפשר ביטוי עצמי ויצירתיות, בשילוב עבודת צוות. זאת בנוסף למיומנויות שמשמעותיות לקראת יציאה לחיים עצמאיים. אצלנו ב"ליברה LOFT ,"הארוחות המשותפות של הצוות והצעירים, הם רגעים מנחמים של חסד וחיבור. יש לנו אפילו גינה אורגנית שאנחנו מטפחים במרפסת הלופט. מלבד הפעילויות המתקיימות בלופט, אנחנו מרבים לצאת ממנו, לרוב בתחבורה ציבורית, לחוויות שמחייבות יציאה מאזור הנוחות: מקומות עבודה ואקדמיה, מפגשים עם אנשים מעוררי השראה, טיול רגלי בטבע / בים, מדורה, סיור גרפיטי, פעילות התנדבותית כדוגמת חלוקת משלוחי מזון, ביקור בחוות סוסים, מוזיאון, התנסות בעבודה חקלאית ועוד.

הצעירים אוספים חוויות חיוביות, התנסויות ורגעי חסד אישיים וקבוצתיים במעטפת מסורה של אנשי צוות מקצועיים וקבוצה תומכת

מיכל טמקין מנכלית סיפור מהחיים בלופט ס' בת ה-30 ,הגיעה אלינו סגורה ומופנמת. היא הייתה מגיעה בבוקר לפני כולם, מתיישבת בשולחן צדדי במרפסת, שותה קפה ומעשנת, נמנעת משיח חברתי וממתינה בשתיקה לתחילת הפעילות. ס' סבלה מדיכאון עמוק, חרדה חברתית וחוסר תחושת מסוגלות. במפגשים הקבוצתיים עשתה את מה ש"נדרש" ממנה ובשיחות האישיות בכתה את חייה. היא לא האמינה שתצליח לעשות אי פעם משהו משמעותי ובכלל, לשם מה? בצעדים קטנים, סימנו לה את המקומות בהם היא חזקה ומוכשרת. נקודות של אור, נקודות של חסד שאליהם תוכל להתחבר. אחד התחומים שבהם בלטה ס' במיוחד היה בישול. ס' בשלנית מעולה ונענתה לאתגר לבשל ארוחת צהרים בתפריט שהיא יזמה. הארוחה זכתה לתשבחות ומחמאות. לאט לאט נפתחה, דרך הבישול המופלא שלה, יצירת ידיה, בשילוב היכולת שלה להיות שם בעבור אחרים. לס' יכולת אמפטיה מיוחדת במינה. בחלוף הזמן, הפכה ס' למקור הקשבה ותמיכה משמעותית לצעיר בקבוצה שחש בדידות וקושי. בוקר אחד, בעודה עומדת במטבח ונערכת לבישול, הוא נכנס ללופט וניגש ישר לס' השניים התחבקו חיבוק טוב של חיבור, של חברות, של חסד. ללא דיבור. היכולת להיות שם עבור האחר יצרה סדק במעטה הנוקשה שעטפה את עצמה. הגבולות שלה ב"ליברה LOFT "התרחבו והיא החלה לשתף במקומות שבהם לא העזה לגעת ולפתוח את מחסום הסגירות. החיבור לעצמה הוביל אותה באופן טבעי לחיבור לאחר ולקבוצה. כיום ס' מהווה דמות מאוד מרכזית בקבוצה מבחינה חברתית. היא תומכת באחרים ויחד עם זאת, מתחילה להכיר בתכונות הייחודיות שלה. אומנם היא מגיעה להתנדבות הקבוצתית, אך במקביל מחפשת מקום התנדבות אחר, שיאפשר לה להביא עצמה לידי ביטוי משמעותי יותר.

The post מקום לשינוי – כתבה במגזין "מצפן" appeared first on ליברה LOFT | מקום לשינוי.

"ליברה לופט" היא מסגרת שיקומית המעניקה לצעירים בתקופה משברית, או בעלי קשיים רגשיים-חברתיים, כלים "לעלות על המסלול", ולהוריהם כלים להתמודדות עם הקושי | מייסדת ומנהלת המקום, מיכל טמקין: "זה קצת מבלבל, נורא נעים ויפה פה, אבל החוקים מאוד ברורים. זה קשה לצעירים שמגיעים לכאן"

הדבר הבולט ביותר כשנכנסים ללופט של "ליברה", מסגרת שיקומית יומית עבור צעירים בני 33-18, הוא שנעים להיות בו. החלל המרכזי המואר והמעוצב, הספות, החצר הצמודה והמטבח הגדול והביתי, עשויים להשכיח מהמבקר שזהו מקום שמגיעים אליו צעירים שסובלים מדיכאון, חרדה, בעיות חברתיות, חוסר כיוון בחיים, קושי להיות במסגרת כמו עבודה או לימודים, או קשיים בתפקוד אחרי נקודות שיא כמו אשפוז פסיכיאטרי או שהות במכון גמילה. "זה קצת מבלבל", אומרת מיכל טמקין, מייסדת  ומנכ"לית המקום, שפועל בתל אביב. "נורא נעים ויפה פה, אבל החוקים מאוד ברורים. זה קשה לצעירים שמגיעים לכאן ומעורר התנגדות".

למה?

"כי לפני שהם הגיעו לכאן כל הזמן הכילו אותם והבינו אותם. זה דור שאפשר בו הכל וההורים מאפשרים הכל. ההורים מעשנים עם הילדים ורוצים להיות חברים שלהם. הצעירים לא נדרשים לצאת לעבוד כי מבינים ומכילים אותם, כי לא שמים להם גבולות, ועבור מי שסובל מדיכאון, חרדה, או משבר בחיים, דווקא הדבר הזה יוצר חוסר תפקוד כרוני. הם נכנסים למיטה בבית של ההורים ולא יוצאים".

"עכשיו הם גדולים ומשהו לא עובד"

"ליברה" קיימת כשנתיים (עם הפסקה בתקופת הקורונה). זו לא עמותה, ודמי ההשתתפות בתוכנית שמופעלת במקום יכולים להגיע לכמה אלפי שקלים. זו גם לא מסגרת טיפולית, ומי שבוחר להשתתף בה חייב להיות מטופל בקהילה. מטרת המקום, לדברי טמקין, היא להחזיר את הצעירים למסלול – לסיים תואר שנזנח, להתכונן לראיונות עבודה ולבחור עבודה שמתאימה להם, ולהיות חלק מקבוצה חברתית.

"האנשים שמגיעים לכאן", היא מסבירה, "הם במצב סוציו-אקונומי גבוה. הם לא רוצים ללכת לביטוח לאומי ולוקח להם זמן עד שהאסימון נופל. לרבים מהם היו ליקויי למידה בבית הספר, חלקם טופלו וחלקם לא. עבור חלק, ההורים סידרו להם, או שהם איכשהו הסתדרו, אבל עכשיו הם גדולים ומשהו לא עובד. אז מגיעים לכאן כל מיני מקרים, חלקם מוגדרים וחלקם לא, אבל מה שברור זה שהם לא מתפקדים, הם בבדידות מטורפת וקהילה זה חלק ממה שחסר להם".

"השאלה היא מה יקרה אחרי הטיפול"

טמקין (56, תל אביב), היא פיזיותרפיסטית שעבדה 20 שנה במקצוע. יש לה שלושה ילדים (31, 29 ו-26) והיא מספרת שמאז ומתמיד תחום השיקום דיבר אליה. "גם על אדם ששבר את הרגל או עבר ניתוח והכאב עבר, חושבים איך הוא ימשיך לתפקד. פציעה זה דבר שעוצר אותך. אותו הדבר גם כאן, הצעירים האלה במשבר נפשי, והשאלה היא מה יקרה איתם אחרי הטיפול".

על הרעיון להקים מקום כזה, לצעירים, חשבה זמן רב. "היה לי חשוב לברר אם כבר יש דבר כזה. עשיתי מחקר על דור ה-Y ועל מה קורה בארץ ובעולם. ראיתי יותר ויותר מקרים כאלה, שמגיעים לאשפוז, לפגיעה עצמית. הם יוצאים הביתה והולכים לפסיכולוגים ופסיכיאטרים טובים, אבל אין שיקום. מה אתה עושה אחרי זה? מה אתה הולך ללמוד? מה קורה עם החיים? בשביל מה אתה קם בבוקר? אין לך חברים, וזה גם כבר פדיחה להורים. אף אחד לא יודע מה לעשות עם המצב הזה, שהולך ומסתבך".

"אין להם הרגלי אכילה. הם רגילים לוולט"

את ליברה מובילים מקצועית ניר אורן, עובד סוציאלי ומנחה קבוצות, קרן אדלר, הרכזת החברתית והדר גולדנברג שאחראית על הצד האדמיניסטרטיבי. "יש כאן שלושה אנשים בצבעים שונים ותפקידים שונים", מסבירה טמקין, "וכל אחד מקיף את הקבוצה באופן אחר". פעם בשבוע, בימי ראשון, מגיעים למקום גם שני פסיכולוגים, "מתאמי שיקום", שמקיימים שיחות אישיות עם הצעירים, "איתם הם עובדים על המטרות שלהם".

כמו מה למשל?

"מטרה יכולה להיות להגיע לפה בזמן, להתמיד, לא להבריז לתורנויות הבישול לברר מה התחביבים שלי, מה הרצונות שלי, מה אני רוצה ללמוד; או למי שהתחיל ללמוד, לברר או לעשות משימות באוניברסיטה. ביום שלישי אנחנו מוודאים שהם עשו את מה שהם דיברו עליו ביום ראשון בכל מיני דרכים: מתחלקים לזוגות, עושים מצגת, אני רוצה שתהיה להם תחושה של אקדמיה. זה מעין 'בייבי סטפס' לחיים, לצד קהילה, ספורט, אמנות ואוכל".

הפעילות בליברה מתקיימת שלושה ימים בשבוע, לפי לוח זמנים קבוע ומחייב. היום מתחיל במשבצת ספורטיבית – פילאטיס, אמנות לחימה או אימון פונקציונאלי בפארק, ולאחר מכן, משבצת של אמנות פלסטית או תיאטרון. "אני לא מוותרת להם", אומרת טמקין. "הם חייבים להגיע בזמן".

את אופי הפעילות בוחרים בהתאם לשלב בו נמצאים המשתתפים. "צריך להיות נורא מדויקים", אומרת טמקין. "אם אני מביאה אותם לפארק בחודש הראשון הם פשוט יעזבו את התכנית". היא מדגישה שכל מדריכי הסדנאות הם אנשי מקצוע שנבחרו בקפידה ומועסקים בשכר. בתכנית אין מתנדבים. בסוף הפעילות, יושבים המשתתפים לארוחה משותפת. טמקין מייחסת חשיבות רבה לכך שאת הארוחה יכינו הצעירים בעצמם. "כל הנושא של אוכל ולאכול סביב שולחן אחד הוא חשוב מאוד", היא אומרת. "אין להם הרגלי אכילה. הם רגילים לוולט, להזמין פיצה, וכאן יש להם תורנות".

"עוזרים להם לפרוש כנפיים"

משך התכנית נע בין שלושה לתשעה חודשים. לכל משתתף מוגדרים שלושה מחזורים אישיים. "בהתחלה", מסבירה טמקין, "הם מגיעים למקום חדש עם דרישות חדשות; בשלב השני הם צריכים לצאת לעבוד, ללמוד או להתנדב, איזושהי יציאה לעולם". בשלב הזה, היא מסבירה, "עולים קשיים. מתחילים, מפסיקים, ומדברים על זה תוך כדי. אלה נושאים שנורא מלחיצים אותם – ראיון עבודה, כתיבת קורות חיים".

איך עובדים על זה?

"ביקשנו מהמדריך של התיאטרון לעשות מפגש שמדמה ראיון עבודה; עכשיו למשל, כל אחד צריך להתנדב בעמותה כלשהי, אז קיימנו שיעור שבו כולם היו צריכים להגיע עם מחשב נייד, הסתכלנו איזה עמותות יש וכולם היו צריכים להשאיר פרטים אישיים אצל העמותות שנראות להם".

בשלב השלישי, האחרון, "עוזרים להם לפרוש כנפיים ולעוף". התהליך האישי, שמתקיים לצד התהליך הקבוצתי, מאפשר תנועה בה צעירים חדשים מצטרפים לתכנית בזמן שאחרים מסיימים ועוזבים. בימים אלה נפתחת בליברה קבוצת אחר הצהריים, למי שכבר עובד או לומד אבל עדיין זקוק לקהילה.

"בקבוצת ההורים חולקים בקשיים"

התכנית כוללת גם קבוצת הורים, שאותה מנחה אורן, העובד הסוציאלי, במטרה לשלב אותם בתהליך שעוברים ילדיהם. "יש פה הורים שיש להם מגבלה בקשר שלהם עם הילדים", אומר אורן. "לחלקם קשה לעשות שינוי או לחיות עם הידיעה שמאחורי הסיבוב יש בור. בור יכול להיות אשפוז, אובדנות. אני מוביל אותם לא להחזיק את זה לבד, וזה משהו שרוב ההורים בקבוצה התחברו אליו".

"בקבוצה לא מדברים בהכרח על הילדים, אלא חולקים בקשיים", מוסיפה טמקין. "ילד בן 30 שקם באחת בצהריים, שמעשן כל היום סמים, זה קשה. אלה לא מקרי רווחה, הם בעצם שקופים, הם בבית ואף אחד לא מדבר כי זה לא נעים. ראיתי מקרים שבהם גם אם הילד מטופל עשרות שנים, הוא חוזר הביתה לאותה תבנית".אחד המכשולים שאיתו מתמודדות המשפחות הוא מה שאורן מגדיר כ"קושי בשותפות. העבודה היא על איך מטפלים בבעיה יחד. היכולת של הילד להגיד: 'אני לא מסוגל לעשות שום דבר, כי אני מרגיש שיש לי אבן בלב. סליחה שאני לא עוזר בבית', זה חלק מהתהליך".

"האתגר החברתי משמעותי"

לדברי אורן, החברות בקבוצה היא הדבר שיוצר הבדל משמעותי בין ליברה למסגרות שיקומיות אחרות. "יש במקום הזה קסם. הרבה פעמים התחושה של הצעירים שבאים לכאן היא, 'זה מה שאני יכול', וההנחה שלנו היא שהם יכולים קצת יותר מזה, והמסגרת עושה את זה. האתגר החברתי הוא משמעותי. יש פה אנשים שהכישורים החברתיים שלהם מועטים. אני מאמין וגם רואה שהקבוצה עושה את העבודה.

"הקטע של לצאת מעצמך ולראות את האחר, זה דבר שקורה כאן, וזה ממש יפה", אומרת טמקין ונותנת כדוגמה מקרה שבו אחד המשתתפים בתכנית לא הגיע בזמן כמה פעמים עד שנאמר לו שלא יוכל להמשיך להגיע לפעילות. "הוא נעלב והודיע שהוא לא יגיע יותר. זה אחד שאין לו חברים, והם נסעו אליו הביתה, לשכנע אותו לרדת מהעץ ולבוא. ההורים שלו אמרו: 'מה זה הדבר הזה? בחיים לא היה לו כזה דבר שלא אנחנו יזמנו'. נוצרים ביניהם קשרים. אנשים שלא היו להם קבוצת ווטסאפ שנים, פתאום יש להם קבוצת שייכות".

The post "לחזור לחיים, צעד צעד" כתבה במגזין דבר appeared first on ליברה LOFT | מקום לשינוי.

התוכנית האנשים הלם חיכינו שמשודרת ברדיו החברתי הראשון בהגשת איריס לונדון-זולטי מפגישה את מאזינים עם אנשים שחולמים ועושים למען החברה בישראל ובעולם. הפעם התארחה באולפן מיכל טמקין שהקימה את ליברה LOFT בית שיקומי בקהילה לצעירים במצבי משבר

הקלטת התכנית "האנשים להם חיכינו" עם מיכל טמקין – ליברה LOFT

The post האנשים להם חיכינו עם מיכל טמקין appeared first on ליברה LOFT | מקום לשינוי.

"בהיותי חלק ממכון מצפן לחקר משמעות בחיים, אתמול הייתה לי הזכות להתארח במקום מופלא שנקרא ליברה loft – מקום לשינוי. בית לאנשים צעירים, פגועי נפש שמתמודדים עם מגוון קשיים בחיי היומיום.
בדרום תל אביב, המקום שאולי מזוהה הכי פחות עם המונח אסתטיקה, פתאום מצאתי אותה, בקטן אבל הכי עוצמתי שיש. האסתטיקה, בהיותה חוויה חושית אינטואיטיבית, באה לידי ביטוי מאד עוצמתי בליברה. והתמונות מדברות בעד עצמן…
אבל לא רק האסתטיקה. ההכרה, החשיבה שההפעלה דרך הגוף, בפעילות ספורטיבית, כמו גם באמצעות חווית בישול ביחד, תורמת ישירות לגילוי תעצומות הנפש, חושפת את ההקבלה בין הפעילות הגופנית לקוגניטיבית. מעלה מחדש את השאלה שבעיני היא מובנת מאליה, האם הbeing – תומך ב – doing או אולי דווקא ההפך…
ומה לכל זה ולמתכון למשמעות?
אנסה לערוך רשימת מצרכים:
אסתטיקה, פעילות גופנית, חמלה, נתינה, הכרה וקבלת השונה, אהבת אדם במובן הרחב של המילה.
אופן ההכנה: רואים את מכונת התפירה הישנה? היא אינה ניצבת כלאחר יד בפינה. בעיני היא מסמלת ערכים אנושיים שיש לתפור בזהירות, להתאים במדויק, ומדי פעם לעשות תיקונים על מנת לעדכן את השינויים בהתאם לשנים."

לפוסט בפייסבוק >

The post איך מבשלים משמעות? appeared first on ליברה LOFT | מקום לשינוי.

The post גינת הירק של ליברה appeared first on ליברה LOFT | מקום לשינוי.